אלוהה לכולכם,
לשם הנימוס, אתוודע אליכם. קוראים לי אוראן. אני די חדשה בתחום, רק מזה חצי שנה אני חלק מן נערות ליווי באילת. כל כך מעט זמן בתור אחת מן נערות ליווי באילת, ונראה כי כבר למדתי המון בתחום זה. אני די צעירה, בת עשרים וארבע, רק שנתיים משוחררת מצה"ל. עברתי לפני שנה מהצפון לאילת, מכיוון שלא הצלחתי בשום פנים ואופן למצוא עבודה בצפון, ואלוהים עדי שממש ניסיתי והשתדלתי, אבל בינינו, מי יעסיק בחורה כל כך צעירה ובעיקר חסרת ניסיון. התחלתי, כמו כל מי שמגיע לאילת, לעבוד במלצרות ובבתי מלון, אבל הסכום הכה זעום ששילמו לי לא הספיק לי בכלל למחיה. עד שיום אחד פגשתי בחורה משגעת, קראו לה אורה, ואחרי דין ודברים, היא שאלה אותי – "מה דעתך על נערות ליווי באילת? אני אחת מהן, וברוך השם כסף ממש לא חסר לי".
אודה ולא אבוש, בהתחלה ממש נרתעתי מעצם המחשבה, אבל ככל שחשבתי על זה הבנתי שזאת האופציה הכי ריאלית שלי כרגע, אם אני רוצה לשרוד ולו עוד יום אחד באילת. סיכמתי עם עצמי, תוך כדי התחייבות מלאה, שאני מקדישה לעיסוק זה עד שלוש שנים, ואז עוזבת, אוספת את כל הכסף שחסכתי, מתחילה ללמוד בשלוחה של האוניברסיטה באילת, ובסיום התואר אחפש עבודה חדשה שמכבדת את בעליה.
ועכשיו אני רוצה לחלוק אתכם את אחד המפגשים שהיו לי. זה היה בין הפעמים הראשונות שלי. הדלקתי את הטלוויזיה בדירה הדיסקרטית ששכרתי עם עוד שלוש בחורות צעירות, גם הן נערות ליווי באילת. פקחתי את עיניי לרווחה וראיתי אור בהיר בחלל. ממש התרגשתי, כל מה שעניין אותי זה לדעת איך ייראה הגבר שיגיע אליי עכשיו. עמעמתי את האורות, לשם יצירת האווירה, והגבר נכנס, והציג את עצמו בשם אוריאל. מצמצתי בעיניי, כדי לראות מבין האורות המעומעמים, ולא האמנתי למחזה עיניי. לפתע הבנתי שזה בן דודתי. בוודאי ברור לכם שאף אחד ממכריי הקרובים, וקל וחומר ההורים שלי, לא יודעים במה אני עוסקת למחייתי כיום. הרגשתי שהעולם מסביבי ממש מתמוטט.
אבל לפתע הבנתי, הוא גבר נשוי. נשוי טרי אומנם, אבל בכל זאת נשוי, ויש לו אינטרס בדיוק כמו שלי יש, שהסוד הקטן שלנו לא יתגלה ברבים. לקח לו כמה שניות לקלוט מי אני, ככלות הכול מזמן לא התראינו, והוא התחיל לרעוד כמו עלה נידף. אמרתי לו – "תשמע, אוריאל, עד עכשיו לא קרה כלום, וגם ברור שלא יקרה כלום. בוא נשמור את הסוד המטונף שלנו בינינו, ולעולם לא נזכיר אותו שוב". הוא מלמל כמה מלים בלחש, ויצא בראש שפוף מהדירה הדיסקרטית שלי. ואכן הסוד שלנו נשמר עד היום, בתקווה שלנצח נצחים…